אמנות למרק 2020

אלוהים יודע מה חשבתי לעצמי כשציירתי את הדברים האלה. החיים הם תהליך, ולא תמיד התהליך מוביל למשהו, הוא רצוף בדרכים ללא מוצא, במיוחד אם אתה לא יודע לאן אתה הולך (קניתי את אליס בארץ הפלאות אך טרם הספיקותי לעיין בו) מכיר את ההתחכמות של החתול, אין לי חתול. יש לי מלא ציורים שאני מתכחש להם. 

מיחזור

חלק מהציורים/הדפסים אני ממחזר, מדפיס עוד משהו על, מצייר שוב משהו אחר על הקנבס, חותך הדפסים כושלים לסימניות כדי לחלק לאנשים, כאלה דברים. אבל לא הכל מתמחזר, וכבר יש יותר מדי דברים אז אני צריך לאוורר את המגירות, לאוורר את הקירות ולאוורר את החיים.

לפני שנה בזמן הזה הייתי בויאטנאם בהוסטל בהוי-אן, הויאטנאמים שורפים הרבה דברים, חלק הם דברים שהם רוצים שישרתו את המתים וכל מה שנשרף בעצם מת ועובר לעולם המתים. אבל הם גם שורפים דברים מהעבר כדי לפנות מקום לדברים חדשים. קיבלתי הסברים מה לקנות בשוק מאם-הבית של ההוסטל ואז כל הצוות הצטרף.

מגרשים את המזל הרע מההוסטל ומהחיים שלי בהוי-אן

אז מה?
צריך לעשות מקום לדברים חדשים, שמתי בתמונה למעלה את העצים למדורה, וביום שבת 4/1/2020 בחניון האלה בכפוף למצב המשקעים (במקום הופעת מרק של קסלר שלא צלחה) בכפוף למזג האויר, נעלה באש את האמנות, נתחמם ונכין מרק. הזדמנות לאכול אמנות ולקחת אותה איתכם.

שריפה אחים שריפה
אני יודע שלחלקכם ישר יש אסוציאציות שואה, ואינסטינקט חייתי להציל את האמנות. אז אם אתם רוצים משהו ממש שיש בתמונה, ויש עוד כמה שלא בתמונה יש לכם הזדמנות לקנות פריט במחיר שתקבעו (לא תורם אמנות! שתישרף!) וגם את ייקנו את הכל (מה שלא ייקרה) עדיין ייצא מרק כי ערימת קרשים שהתערמו לי בבית עם השנים, וחבילות הדפסים כושלים ועוד דברים דליקים.
אין תשמור לי - תבואו לקחת, אם מישהו יקדים אתכם אכלתם אותה + לא עושה משלוחים.

למישהו יש פוייקה 5-7 ליטר? - יש פוייקה! (תודה ליהונדב)
הביאו איתכם צלחת וכף כי אין חד-פעמי!

לסיכום
הגעתי חצי שעה לפני, דפק לי הלב ממש והתרגשתי. עשיתי טיול קטן בין האלות וקיויתי בלב שאף אחד לא יגיע וכלום לא יישרף ואני אחזור הביתה. אבל הגיעו ונשרפו וזה היה משחרר. ברוכים הבאים דברים חדשים.

סופרטנקר

ישראלים בדרך - דוקוסטילס

ביום שישי הלכתי לטיול צילומי בירדן ההררי שני חברים השתתפו בקרנבל קיאקים. בסוף של המסלול במקום שנקרא ה"דוסים" ישבו שני דוסים, חמודים ממאה שערים בירושלים עיר הקודש והמהומות.


בראשית ביקשתי רשות לצלם, ושנית דיברנו על כל מיני דברים. על ירושלים, על הירדן, על בין הזמנים. ואז לאחד מהם נפלט על השני שהוא משורפי הפחים בעיר הקודש.


תמיד תהיתי למה שורפים פחים בהפגנות. אני מבין שריפת צמיגים, הם בוערים יופי ובדרך כלל אין מה לעשות איתם. או שריפת ניידות משטרה, שזה פסול ואלים אבל זה סוג של התרסה כנגד הממשל. אפילו שריפת דגלים אני יכול להבין באיזושהי קונסטלציה. אבל פח ? פח אמור לשרת אתכם, לפנות את הזבל שלכם כדי שלא יסריח. לקחת את הפסולת ולהעביר אותה שתרקב במקום אחר. למה לשרוף פח?
זה כמו שאני אפוצץ את השירותים שלי כמחאה על המדינה המחורבנת. איך זה ישפיע על מישהו חוץ מעל המעי הגס שלי ?


תשמע, ענה לי אחד מהם. זה הכי קל לשרוף פח. הוא שם, יש לו גלגלים אז אפשר להזיז אותו לכביש מהר, והוא דליק.
זה לא שמתכננים את זה. הפגנה יכולה בשניות להפוך למהומה בוערת. לא שמים לב ופּוּף, פח נשרף.


ומה אם יש חתולה בפח ? שאלתי.
הייתה שתיקה.
ואז אחד מהם אמר שהם לא שורפים חתולות. הם בודקים לפני שאין בפח חתולה.
ואם יש הם אומרים לה קישתא.