תוויות

‏הצגת רשומות עם תוויות שיחה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שיחה. הצג את כל הרשומות

שיחה בין פסיכולוג לאסיר המואשם ברצח סדרתי – פורים התשצ"ג

הקטע הבא מומלץ לקריאה לבני 18+ או לחילופין לקריאה תוך השגחת הורים.

חדר פסיכולוג אופייני. כורסא ועליה הפסיכולוג, ספה ועליה האסיר. האסיר אזוק ברגליו ובידו האחת לספה. ידו השנייה משוחררת. הוא לובש מדי אסיר מפוספסים.

פסיכולוג

אני רוצה לחזור לזיכרון הילדות הראשון שלך. ציינת מקודם שזה היה בפורים לפני יותר מעשרים שנה.

האסיר מגרד באפו בידו המשוחררת, ואחר כך מעבירהּ בשערו. הפסיכולוג מביט בשעונו, ואז באסיר, נאנח וממתין. הזמן עובר. הוריד המרכזי בראשו של האסיר מתחיל לפעפע באחידות. אגלי זיעה קטנים מעטרים את סביבתו של הוריד.

האסיר

לא רציתי ללכת בכלל. לא סובל את פורים. או שחם לי, או שקר לי. וכל התחפושות המחורבנות מגרדות.

בכלל רציתי להתחפש לבאטמן. תחפושת בחמישים שקל, בשוק. מכנסיים חולצה וגלימה, לא צריך לסחוב כלום, אין בעיה ללכת, לשבת או להשתין. סתם באטמן.

באטמן.

האסיר מחייך חיוך נוגה לעצמו. הפסיכולוג מביט בו. הזמן עובר.

האסיר

מי בכלל רוצה להיות עץ ? ועוד תוצרת בית.

[ האסיר מחכה בקולו ובתנועות פניו את אמו]

מי זה באטמן ? הוא אלים והוא בכלל לא מקורי, אתה צריך להתחפש למשהו מקורי. אני אחפש אותך לעץ. עץ זה חשוב וזה ירוק. ירוק זה חשוב, זה הכדור שלנו חמוד. וצריך לשמור עליו. חוץ מזה למדתי בחוג למלאכת יד איך להכין עץ אני אכין לך עץ יפה, חמוד שלי.

[האסיר חוזר לקולו הרגיל]

אתה יודע מה זה להיות כלוא בתוך גליל של פַּלְצִיב? ועוד במשך יום שלם ? בא לי להרוג מישהו.

היא הדביקה לי עלים ירוקים וצבעה לי את הפנים בחום, ושמה לי קן עם שלוש ביצים אורגניות. הייתי צריך ללכת זקוף שהן לא תיפולנה. בא לי להרוג אותה.


המפגרים בנו גן חיות משוחזר בגן העיר. אתה יודע ליד שדרות בן גוריון. בכניסה היה טרזן כזה שטיפס על עמודים ועל עצים. כשנכנסנו הוא שם לב עלי וניסה לטפס על הענפים שלי, נבהלתי ושלוש הביצים נשברו. אחת נשברה לי על הרגל. אמא שלי צעקה עליו והוא הלך לטפס על עץ אחר. בא לי להרוג אותו.

היו שם מלא חיות מפלסטיק ואמא שלי התחילה להסביר לי מה כל חיה כאילו אני לא יודע.

[ האסיר חוזר ומחכה את אמו ]

הנה נמר, תראה. ואו.. הנה פינגווין.. תראה הם כתבו לא להאכיל את החיות. רוצה שנזרוק לקופים במבה?

[האסיר חוזר לקולו הרגיל]

לא היה לי נעים להגיד לה שהם מפלסטיק והם בכלל לא אמיתיות. אז זרקתי במבה על הקופים ואז הגיע הפקח של הפארק וצעק עלי. בא לי להרוג אותו.

צ'יטוס גדול פנה לאמא שלי ואמר לה שיש תחרות תחפושות על הבמה. לא רציתי ללכת בכלל, ובא לי להרוג אותו.

הפסיכולוג נע באי שקט בכורסאתו.

פסיכולוג

מה זה צ'יטוס ?

האסיר

אתה לא יודע מה זה צ'יטוס? זה חטיף מגעיל בטעם גבינה. לא יודע מי אוכל את זה בכלל. ויש להם נמר מכוער שמצויר על העטיפה שלו. אז הנמר הזה דיבר עם אמא שלי.

מזל שהגיעו חיות אמיתיות והתחילו לרוץ בין החיות כי אמא שלי שכחה מהתחרות תחפושות.

אחת החיות החזיקה בקבוק של מים מינראליים. ולא הבנתי למה. היה שם אריה עם ציצים שהתיישב על האריה מפלסטיק. וכל החיות לבשו תחתונים כדי שלא נראה להם את הבולבול. לא הבנתי למה, הם בכלל חיות. אבל בכל זאת הן היו נחמדות.


פתאום התחיל לרדת גשם וכולם התחילו לרוץ. חוץ ממני. אני לא הצלחתי לרוץ בגלל הפַּלְצִיב המחורבן וגם בגלל הענפים, ונרטבתי כולי. אמא שלי ניסתה לגרור אותי למחסה אבל כולם תפסו את המחסות הקרובים. אז הלכנו עד לכניסה של מרכז ענב.

כל האיפור נמרח לי על הפני והפַּלְצִיב היה ספוג במים והוא היה כבד ולי היה קר. והייתי צריך להשתין.

לא נתנו לנו להיכנס למרכז ענב כי בפנים היו כל החיות שברחו גם מהגשם. הסתכלתי עליהם מבחוץ. והן בכלל לא היו חיות הם היו אנשים מחופשים לחיות. והם הורידו את התחפושות שלהם, ואחת החיות דברה בפלאפון והאחרות עישנו ושתו קולה. בא לי להרוג אותם.

הגשם הפסיק ואמא שלי רצתה שנחזור כי היו עוד הופעות. אבל אני רציתי להשתין.

[ האסיר חוזר ומחכה את אמו ]

אתה לא יכול להשתין עכשיו אני רוצה ללכת לראות את ההופעות.

[האסיר חוזר לקולו הרגיל]

התחלנו ללכת, ואז עשיתי במכנסיים.

[ האסיר חוזר ומחכה את אמו ]

אני לא מאמינה. מה אתה עושה ? מה אני אמרתי לך ? זו הפעם האחרונה שאני לוקחת אותך!

[האסיר חוזר לקולו הרגיל]

מי בכלל רצה לבוא ?

ראית פעם אישה גדולה מרביצה לעץ קטן בטוסיק?

מאוד ירוק.

ולא כאב לי בכלל בגלל הפַּלְצִיב.



( ותודה להנקה על "סרט לבן" )

פצוע מתהלך – או איך עושים חברים חדשים

הגדרות:

אירוע מוחי (מתוך וויקיפדיה) שבץ מוחי או אירוע מוחי הוא מצב רפואי הנגרם כתוצאה מהפסקת זרימת הדם לאחד החלקים של המוח. התוצאה היא התקף פתאומי של הפרעה באחד או יותר מתפקודי הגוף.

פצוע (מתוך 'המילון החדש' א. א. שושן) מי שנפגע קשה בגופו כתוצאה של מכה יריה או חבלה:

פצוע-דכה מי שנמעכו אשכיו (מתוך אותו המילון):

פצוע מתהלך (מתוך זיכרון עמום) מונח רפואי המתייחס לפצוע שעודנו מתפקד ויכול ללכת בכוחות עצמו:

פוסט (מתוך 'המילון החדש' א. א. שושן) לאחר, אחרי:

טראומה (מתוך 'המילון החדש' א. א. שושן) חבלה בגוף מפגיעה חיצונית – מכנית, כימית, חשמלית וכדומה:

חבר (מתוך 'המילון החדש' א. א. שושן) 1. רע, ידי, עמית: 2. אחד מן החברה, בן אגודה או ארגון וכדומה: 3. הזולת, האחר, שני: 4. שותף לעבודה, ללימוד וכדומה: 5. כינוי לחסיד המדקדק בכל המצוות התלויות בארץ – בניגוד ל"עם הארץ": 6. תלמיד חכם, מלומד: 7. דומה לו, כמוהו:

חדש (מתוך 'המילון החדש' א. א. שושן) שלא היה קודם, שהופיע בזמן האחרון, שעדין לא השתמשו בו, הפך מ"ישן":

היפוכונדריה (מתוך 'מילון לועזי עברי' מאת דן פרנס) מרה שחורה.

מרה שחורה (מתוך 'המילון החדש' א. א. שושן) 1. כינוי ללחה מזיקה ושחורה העלולה להצטבר בטחול והיא גורמת לאדם הרגשה רעה: 2. מצב רוח של דיכאון, מלנכוליה: 3. ראית שחורות, פסימיות:


מחשבות:

יום אחד בתל-אביב, קינג ג'ורג', סחרחורת, הבהובים, שוב סחרחורת, מיגרנה. יש לי מיגרנות שנקראות אאורה. (הסבר מקיף כאן) לא כולם מאמינים לתיאורים של ההבהובים הצבעוניים שאני רואה, המזכירים שלג כזה, כמו שיש בטלויזיה, רק צבעוני. הם מתחילים בנקודה מסוימת בשדה הראיה ומתפשטים החוצה עד אל מאחורי הראש. כשהם מגיעים לשם מתחיל הכאב, הוא נמשך קרוב ליום ואחריו ישנם עוד יומיים אפופים. בניגוד להסברים בוויקיפדיה – בשלב שאחרי יש לי דחף עז לאכול דברם שעושים רעש, בייגלה, ביסלי, קרקרים, עוף פריך, פתית, עוד פתית, אוכל רועש והרבה. משהו שגורם לאיתחול מחדש של כל המחשבות במוח. עשיתי בדיקות של כל מיני דברים כמו ראיה וכדומה בקופת חולים כללית. גם הבדיקות היו כלליות וכך גם המחשבה הכללית שלי שכל המיגרנות הללו הן הקדמה לאירוע מוחי שבוא יבוא. אני מקווה שהאירוע יהיה חיובי, כמו מציאת תרופה לסרטן או איזה סיפור טוב ולא סתם שבץ.

בכל מקרה האאורה שהיתה לי גרמה לי לחשוב שם באמצע המלך ג'ורג' לבדי על כל האנשים שנמצאים סביב. אנשים נחמדים שהולכים מולך ברחוב, או איתך ומנסים לשנות את קצב הליכתם מזה שלך כדי שלא יחשוב מישהו, חלילה, שאתם ביחד. וזה לא משנה שאתם בכלל לא מכירים, אם אתם הולכים יותר מעשרה מטרים ביחד כל העסק מתחיל להיות מביך ואז אחד מכם עוצר או חוצה את הכביש או פורם ושורך את שרוכיו מחדש. רק כדי שאף אחד מהאנשים מסביב, שהוא ממילא לא מכיר, לא יחשוב שהוא איתך. מה זה משנה בעצם ?

יצא לכם פעם להתחיל לחשוב על הסברים תוך כדי? בערך במטר השמיני זה מתחיל, מה תגידו אם מישהו שאתם מכירים יגיע מולכם וישאל איזו שהיא שאלה ברבים? כמה מביך.

אז אני הולך לי ככה בקינג ג'ורג'. מנסה לא למעוד על עוברים ושבים עם כל ההיבהובים והשלג שיש לי בשדה הראייה וחושב לעצמי מי מהם יוכל לעזור לי אם אקבל פתאום איזה אירוע מוחי. בטוח יש שם איזה דוקטור ברחוב, לא ?

"יש פה איזה דוקטור ברחוב ?"

פעם כשרק עשירים טסו במטוסים, תמיד היה רופא בכל מטוס. הדיילת היתה עוברת ושואלת בלחישה "האם כבודו דוקטור?" והכל כדי לא להלחיץ את הנוסעים. למרות שהיא הייתה שואלת את כל הנוסעים ורק אחרי שכולם אמרו לה לא, (ומכאן ידעו שהיא מחפשת דוקטור) הדוקטור התורן של הטיסה היה יוצא מהשירותים, כנראה עם דיילת אחרת ומציל את המצב. היום כל הדוקטורים שהולכים ברחוב הם בכלל דוקטורים למחשבים, או למכונות, או למחולות, אף אחד לא באמת רופא.

חזרה לקינג ג'ורג'.

אז מי יבאו לעזרי אחרי האירוע המוחי הממשמש ובא? אני צריך חברים חדשים בקינג ג'ורג'.

איך עושים חברים חדשים באמצע קינג ג'ורג'?

איך עושים חברים חדשים באמצע הרחוב? איך מתחילים עם אדם זר באמצע הרחוב? אפשר בכלל לפנות לאדם זר באמצע הרחוב ולדבר איתו? להזמין אותו לקפה? לסרט? סתם כדי להיות חברים, בלי רק רומנטי, בלי רקע בכלל?

נגיד אתם (אבל ביחיד. אני משתמש ברבים כדי לפנות לנשים ולגברים כאחד), נגיד אתם רואים בנאדם נחמד באמצע הרחוב, והוא פונה אליכם ושואל: 'הי, אפשר לשבת איתך לקפה? לשבת איתך על ספסל לאיזו שיחה? לראות איתך סרט?' 'נראה לי שזו יכולה להיות תחילתה של ידידות נפלאה'.

מה אני הייתי עושה אם סתם כך, ביום אחד, אדם אחד, באמצע הרחוב היה פונה אלי ושואל לשלומי, מה הייתי עושה?

מה הייתי עושה אם הוא היה מצהיר ש'אין לי שום דבר למכור' וגם 'אין לי שום דבר שאני רוצה שתחתום עליו' וגם 'אין לי שום מטרה נסתרת' רק שיחה, ואולי איזה קפה קטן, מקסימום איזו עוגה.

הייתי יושב איתו לשיחה? אין מצב! הייתי חושב שהוא עובד עלי, מרמה אותי, רוצה להזדיין איתי. היש סיכוי שזה אכן רק תמים ? היש כאלו אנשים תמימים איפשהו? איך שוברים את המחסום?

אם היינו מכירים מישהו משותף או שייכים לאיזו קבוצה, או לוקחים איזה קורס ביחד, או עובדים ביחד, או אפילו נתקעים באיזה אוטובוס ביחד באמצע שומקום. נפגשים באיזה טיול בחו"ל במקרה בתור לאיזו מכולת. הו, אז הכל היה בסדר. ישנו איזשהו פרט מחבר, איזשהו תירוץ, יד אלוהים, גרם שמיימי, אצבע מכוונת.. הבנתם את הקטע.

כל עוד ישנה איזושהי סיבה אקראית, היא הבסיס לאמון שהמפגש תמים ואמיתי, אין מניעים נסתרים, אין ניצול ואין רמאות. סיבה אקראית.

סיבה אקראית

אם סתם התיישבתי ליד איזה אדם על ספסל באמצעו של רחוב, האם נתחיל לדבר ללא סיבה אקראית, ללא אירוע מחולל שיחה, ללא איזו שבירת קרח, ללא איזו צרה משותפת. האם האירוע המוחי המתמהמה שלי יחולל איזה שינוי?

ואם זה רק נראה אקראי? ותכננתי הכל מראש, אבל רק עד למפגש. מה שיבוא אחרי, יבוא באקראי. האם זה יתגלה? ואם זה יתגלה, זה יהיה יותר גרוע מאי מפגש בכלל? ואם זה לא יתגלה, אני אוכל לחיות עם סוד כזה גדול?

אם אני פונה סתם כך אל מישהו ברחוב ללא תכנון וסיבה, פרט לסיבה שאני רוצה להרגיש איך זה, רק כדי שאני אוכל לכתוב כאן, עכשיו, איך זה מרגיש?

האם אפשר לשבור את המחסום הזה שקיים בין אנשים בלי תירוץ אקראי?

פעם מזמן לפני אלפי שנים כשאדם היה נתקל באדם אחר באיזה שביל נבטי נידח, או דרך בְּשֹמִים משובשת, או אורחאן מדברי, או יער עבות, האם היו מחליפים ביניהם דבר מה? הרי ברור שכן. גם כיום כשאנו במקומות נידחים, דַּלֵי אדם אנו נחליף איזו מילה עם כל אדם שיִקַרָה בדרכנו. אבל אולי מפגש זה בשום מקום הוא, הוא, התירוץ האקראי לשיחה?

אז אולי רק פה בעיר המפגש ברחוב אינו נחשב כתירוץ אקראי. ורק כאן קיים מחסום התירוץ האקראי. צרה עירונית היא זו. כולנו פצועים מתהלכים עם אירועים מוחיים הבוששים לבוא.


אחרית דבר

ואם אחרי כל זה, ואחרי שהשתחררתי מכל המחסומים המתוכננים והאקראיים, ומישהו נחמד אי שם באמצע קינג ג'ורג' היה מתחיל לדבר איתי סתם כך ללא כל תירוץ אקראי. והייתי מדבר איתו בחזרה. ואחרי כמה דקות של שיחה חסרת כל מניע נסתר הייתי מגלה שהאיש הנחמד ממולי אינו נחמד כלל, ושהוא אפילו די מעצבן. ושהוא לא מפסיק לדבר שטויות, ולא מרפה גם כשאני רומז לו, או שאני כבר ממש מתחיל ללכת.

אז אולי כל זה רק מנגנון הגנה מפני אנשים מעצבנים, בלי מגע, בלי קשר עין, הרחוב הוא רק צינור כדי להגיע למקום אחר, מוכר. לא חייך לא להישיר מבט. פנים קדימה ומשקפיים כהים.