תוויות

‏הצגת רשומות עם תוויות סטירה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סטירה. הצג את כל הרשומות

מכולת (מערכון)

1
1.           מכולת (מערכון)
בן אדם הולך ברחוב פניו קדימה אל המצלמה המלווה אותו
בן אדם
[שר לעצמו] הוי ארצי מולדתי...הר טרשים קירח....
הבן-אדם נראה קצת צולע, הוא נעצר מרים את רגל ימין, מסטיק דבוק לו לנעל בצידו האחד ובצידו האחר מתוח ודבוק למדרכה.
בן אדם
[מסנן] כס..ראבק
הבן אדם מתחיל לגרד את המסטיק מהנעל ותוך כדי מוצא שקל על הרצפה. הוא פונה למצלמה מתחיל לדבר וללכת קדימה בו-זמנית.
בן אדם
היי, שֶׁקֶל.
איזה כיף זה למצוא שֶׁקֶל, הא?
ועוד היום, עם המצב הכלכלי.
שֶׁקֶל.
שֶׁקֶל זה הרבה כסף, זה לא גדל על עצים.
ואני,
אני אל תראו אותי ככה.
אני עובד.
לא סתם עובד, עובד קשה.
לא כמו כל הפרזיטים האלה שלא עובדים, אני עובד.
עובד קשה.
ומרוויח טוב, לא כמו לאחרים.
עובד קשה, ומרוויח טוב.
לא כמו העובדים הסוציאליים. הם עובדים קשה ומרוויחים כלום.
מרוויחים כלום.
אבל מה, מרוויחים כלום עם סיפוק.
הם מסופקים.
עבודה סוציאלית, זו עבודה עם סיפוק.
והרופאים.
הרופאים מה?
הם גם עובדים קשה.
עובדים קשה ומרוויחים כלום.
אבל מה, עובדים קשה, מרוויחים כלום, אבל עם סיפוק.
ולא סתם סיפוק, סיפוק עם כבוד.
להיות רופא זה כבוד.
מרוויחים כלום, אבל כבוד.
לא כבוד כמו המורים.
המורים גם מרוויחים כלום.
אבל המורים גם מרוויחים כלום, גם סיפוק, גם כבוד וגם חופשות.
כל הזמן בחופש אלה.
אבל מה, מרוויחים כלום.
מרוויחים כלום ובחופש עם כבוד וסיפוק.
ואם הם בפריפריה?
נגיד, העובדים הסוציאליים בפריפריה?
מרוויחים כלום אבל עם סיפוק וציונות.
והרופאים בפריפריה?
מרוויחים כלום, עם סיפוק וכבוד וציונות.
והמורים מה?
ועוד בפריפריה?
מרוויחים כלום וסיפוק וכבוד וחופשות וציונות.
הרבה ציונות יש בפריפריה.
ים ציונות.
הכל ציונות פה.
גם אני מרוויח.
גם עובד קשה, גם מרוויח טוב וגם ציונות.
מה?
כמה מה?
כמה כסף?
מה כסף?
זה פריפריה פה, אין פה כסף.
פה מרוויחים בציונות, ובלייקים בפייסבוק.
הבן אדם נכנס לחנות מכולת, המצלמה נכנסת אחריו. הבן אדם לוקח לחם וחלב וניגש לשלם לחנווני.
בן אדם
כמה?
חנווני
עשר תשעים.
הבן אדם מוציא שלושה שקלים ושבעים אגורות מהכיס, ומוסיף את השקל שמצא בדרך.
חנווני
עוד שש עשרים.
הבן אדם מכניס יד לכיס ומפשפש
בן אדם
יש לי עוד שתיים עשרה לייקים לפייסבוק.
החנווני מביט על הבן אדם בפנים זעופות.
בן אדם
אי אפשר לשלם בלייקים?
אה?
ובציונות אפשר?

בסך הכל הייתי צריך תזכורת (פרוזה)

זה לא שלא יכולתי בלי, אבל תמיד טוב שיש תזכורת.

יש אנשים שמפעילים לעצמם תזכורת בפלאפון. ויש כאלה שמתקינים אַפְּס במיוחד לאייפון, שיזכיר להם. אמא שלי קושרת פתקים לצרור המפתחות כדי לזכור. ויש את כל הפתקיות הצהובות שנדבקות לכל מקום. אה ואת המתקן המטופש בלמעלה של מסך המחשב, אני בחיים לא אשֹים כזה. מלא תזכורות, פשוט כדי לזכור.

זה לא שאני שוכח, זה לא ככה. אני לא צריך כדורי זיכרון וכאלה, פשוט, אני לא שם לב.

לא שם לב לזמן שזז.

ולא שם לב לזה שאני צריך למצוא עבודה. כולם אומרים לי את זה, כל הזמן.

ואני שוכח.

הם אומרים שזה יעזור לי.

שזה יכניס לי סדר לחיים.

שיהיה לי כסף, שאני לא אהיה תלוי באף אחד, שאני אהיה חופשי.

כי ככה זה כשיש עבודה.

יש לך חופש לקנות.

זה מה שהם אומרים. אתם מבינים ?

ואני,

אני שוכח.

אז הייתי חייב לעשות את זה.

רציתי להיות חופשי.

בסך הכל הייתי צריך תזכורת.

אבל "אנטישמי!" "שונא ישראל!" ? – בכלל לא הגזמתם.

כּוּלָה שֶלֶט.

פָאקִינְג שֶלֶט!

ועוד בגרמנית...